צלם השראה – נתי גולד

אתר רשמיספר לנו על עצמך, מה סגנון הצילום שלך? מה הרקע שלך בצילום? אני נתי גולד, בן 39, גר ברמת גן והבעלים של 'סטודיו גולד' – סטודיו פיזי לצילום מסחרי הממוקם בשדרות התמרים ברמת גן. אני בוגר תואר B.Ed. בצילום וחינוך מויצ"ו חיפה. החיבור שלי לצילום התחיל כבר בסוף שנת 1999 עם מצלמת ZENIT רוסית (פילם), איתה תיעדתי הופעות פאנק. מאז שנת 2011 אני פעיל באופן מקצועי ורשמי. סגנון הצילום שלי הוא מסחרי, מוקפד ואפקטיבי, ומתמקד בצילומי תדמית ופורטרטים עסקיים לפי בריף הלקוח. 

מה משך אותך להיכנס לעולם הצילום?
מה שמשך אותי לצילום הייתה תמיד האסתטיקה והיכולת לבנות קומפוזיציה מושלמת. הייתי 'פריק' של הקולנוע; הבמאי והצלם סטנלי קובריק שימש עבורי כהשראה אדירה (בסרטים כמו 'התפוז המכני' ו'עיניים עצומות לרווחה'). בנוסף, סרטים כמו 'טריינספוטינג' וסדרת 'באטמן' הדגישו את כוחו של הדימוי המוקפד והמכריע.

  מה מעורר בך השראה?אני מוצא השראה בשלושה מישורים: בדיוק האסתטי (החיפוש אחר הקומפוזיציה המושלמת), בפתרון ה'בריף' (היכולת לתרגם את האתגר השיווקי של הלקוח לפתרון ויזואלי מדויק), ובסיפור של המצולם (לזהות את האותנטיות והסמכות שלו וללכוד אותם) 

מי הצלמים ששאבת מהם השראה במהלך הקריירה שלך? ואיך זה בא לידי ביטוי בצילומים שלך?
דיוויד לה שאפל (לצד הדרמטי והמקסימליסטי), מריו טסטינו (במוקפדות האסתטית ובצילום אופנה – תחום בו הייתי פעיל בעבר), ואנני ליבוביץ' (בלכידת האופי והסמכות בפורטרטים). ההשפעה מתבטאת ברצון ליצור תמונות תדמית שבולטות ואינן מתפשרות על אפקט ויזואלי ומקצועי.

מהו סדר היום שלך?
הבוקר (8:00–10:00) מוקדש לניהול עסקי ובריפינג לקוחות. אמצע היום (10:00–16:00) הוא גוש הזמן המרכזי לצילומי תדמית ופורטרטים בסטודיו או בלוקיישן. אחר הצהריים והערב (16:00–20:00) מוקדשים לפוסט-פרודקשן וריטוש מוקפד

איך אתה ניגש ליום צילום? ומהו מבחינתך סט הצילום האולטימטיבי?
אני ניגש ליום צילום לאחר בריפינג מעמיק. אני מתמקד בשליטה מוחלטת באור ובקומפוזיציה, יחד עם יצירת אווירה נינוחה ובטוחה למצולם. סט הצילום האולטימטיבי הוא כל סביבה המאפשרת שליטה מוחלטת בתוצר, ומספקת לי את הפלטפורמה ליצור תמונה אחת, עוצמתית ומושלמת.

באיזה ציוד אתה משתמש באופן שוטף?
אני משתמש במצלמות Full Frame מקצועיות ובעדשות פריים איכותיות. מערך התאורה העיקרי שלי מבוסס על פלאשי סטודיו ניידים Godox 600 עוצמתיים. אני משלים את המערך עם מגוון רחב של אביזרים ומשני אור, כאשר אביזרים רבים נרכשו בארליך בית הצילום של ישראל

ומהו ציוד החלומות שלך?
ציוד החלומות שלי הוא מצלמת ניקון Z9. זוהי מצלמה המשלבת רזולוציה גבוהה עם מהירות עיבוד ופוקוס אוטומטי מהפכני, הנדרשת לצילומי תדמית מורכבים.

מה היית אורז בתיק הצילום? הייתי אורז גוף מצלמה Full Frame מקצועי, עדשת פריים מהירה (כמו 85 מ"מ), עדשת זום ורסטילית, פלאש Godox 600, סופטבוקס מתקפל גדול, ורפלקטור 5 ב-1. התיק שלי הוא למעשה סטודיו נייד המאפשר לי לעמוד בסטנדרט המסחרי שלי בכל מקום.

 שתף אותנו בטכניקת צילום שאתה מקפיד עליה בצילום שעושה את כל ההבדל הטכניקה שעושה את כל ההבדל היא השילוב של תאורת הפרדה דרמטית יחד עם שליטה טכנית מיידית. אני יוצר הפרדה ברורה של המצולם מהרקע באמצעות תאורת מפתח, ובמקביל מבצע צילום מחובר למחשב (Tethering). הטכניקה הזו מאפשרת לי וללקוח לבחון את הדימוי המוקפד על מסך גדול בזמן אמת, מה שמשפר את הדיוק ועמידה בבריף. אני מרחיב על עקרונות אלו בקורס הדיגיטלי שלי, "יסודות הצילום", שהוצאתי לאחרונה.

השלם: הפריים המושלם מבחינתי הוא… הפריים שמגשים את הבריף במדויק; תמונה מוקפדת, חדה ומושלמת מבחינה טכנית, אשר לוכדת את הסמכות והאותנטיות של המצולם ומותירה רושם ויזואלי בלתי נשכח על קהל היעד המסחרי שלו.

עריכת תמונות, בעד או נגד? למה? "חד משמעית בעד. עריכה (פוסט-פרודקשן) היא השלב הקריטי שבו אני מחזק את המסר, משלים את האסתטיקה ומבטיח מוקפדות. הריטוש הוא לא עיוות, אלא הפיכת התמונה לגרסה הטובה ביותר שלה, כדי שתשדר את הסמכות המקצועית הנדרשת.

מה הוא הרגע שבו הבנת שאתה במקום הנכון? ומהו הרגע המרגש במיוחד בדרך המקצועית שלך? הרגע שבו הבנתי שאני במקום הנכון היה כשצילום תדמית שיצרתי הביא לשינוי מהותי באופן שבו הלקוח נתפס בשוק. הרגע המרגש הוא לראות את העבודה שלי משמשת למיצוב אנשי מקצוע בכירים. על כל בוקר חדש, אני חש תחושת הודיה עמוקה לקדוש ברוך הוא שנתן לי את המתנה לעשות את מה שאני אוהב וטוב בו.

על איזה פרויקטים אתה עובד בימים האלה? בימים אלה אני עובד על פרויקט דגל מסחרי שכולל הפקת סדרת סרטוני הסברה מקיפים ללשכת יועצי המס בישראל. הדגש בפרויקט הוא על רמה ויזואלית וקולנועית גבוהה במיוחד שמשדרת את הסמכות והמקצועיות של הארגון.

אם היית יכול לצלם כל אדם או דבר בעולם – במה היית בוחר? ולמה? הייתי בוחר לצלם פורטרט תדמית אישי ומדויק של דונלד טראמפ. הסיבה לכך היא שזהו אתגר המיתוג האולטימטיבי – ליצור דימוי אחד, מכריע ואייקוני, שילכוד את המהות של הדמות תוך שימוש באסתטיקה מוקפדת ודרמטית.

לו היית יכול לבחור כל יעד בעולם למטרת צילום, לאן היית נוסע? הייתי בוחר לנסוע לאיסלנד. לא כדי לצלם נופים, אלא כדי להשתמש בדרמה הטבעית שלה (קרח, אש, חול וולקני) כרקע לקמפיין אופנה או מיתוג קונספטואלי יוקרתי, שישתמש באפקט ויזואלי מיידי ובלתי נשכח.

אם לא היית צלם מה היית רוצה לעשות? אם לא הייתי צלם, הייתי רוצה להיות יזם נדל"ן או מתווך פרימיום. העבודה בנדל"ן דורשת ראייה עסקית חדה ומיתוג חזק, והייתי משתמש בחוש האסתטי שלי כדי למתג נכסים ולגרום להם 'לקפוץ' החוצה בשוק – באופן מקביל לאופן שבו אני ממתג אנשי עסקים היום.

האם אתה חושב שהמדיה החברתית תרמה לקידום תחום הצילום? אני בהחלט חושב שכן, אך באופן מורכב. היא יצרה נגישות חסרת תקדים והעצמה למיתוג אישי (ובכך העלתה את ה'רף' הויזואלי). האתגר הוא לשמור על ערך העבודה המקצועית אל מול ההצפה, ולשם כך יש להדגיש את המיומנות הטכנית והראייה העסקית.

שתף אותנו בטיפ אישי מהניסיון שלך לצלמים בתחילת דרכם הטיפ שלי הוא: הפסיקו לצלם כדי להיות 'צלמים', והתחילו לצלם כדי להיות 'פותרים ויזואליים' של בעיות עסקיות. למדו את שפת ה**'בריף'** והפכו למומחים בנישה ספציפית. ההצלחה האמיתית מגיעה כשאתה מספק פתרון עסקי ולא רק תמונה יפה.